החלטה בתיק בש"א 824/05

1.      בפני בקשה לחייב את המשיבה, המערערת בהליך העיקרי, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש (המשיב בערעור העיקרי) "בערעור" וכן הוצאותיו "עד שלב הערעור".

2.      העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן:

2.1.               המבקש עבד בהנהלת דיור לעולה בע"מ, שהמשיבה היא בעלת מניות בה, החל משנת 1992 ועד להתפטרותו בחודש 7/97. המבקש קיבל מדיור לעולה שכר חודשי. בנוסף קיבל המבקש מהמשיבה, בשנים 1994-1997, סכומים שונים המסתכמים ב- 275,000 ש"ח (קרן).

2.2.               ביום 20.6.00 עתרה המשיבה לבית הדין האזורי לעבודה לחייב את המשיב להחזיר לה הסכום הנ"ל אשר לטענתה שולם למבקש כהלוואה.

2.3.               המבקש טען כי הסכומים הנ"ל שולמו לו כהשלמה לשכר, לאחר שמונה לתפקיד המהנדס הראשי בשנת 1994.

2.4.               ביום 14.4.05 דחה בית הדין לעבודה את התביעה תוך שהוא קובע שמדובר בתוספות שכר או בונוסים בגין העבודה ואשר שולמו כפי ששולמו "מטעמים השמורים עם הצדדים". בית הדין חייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

2.5.               ביום 25.5.05 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין.

3.      המבקש עותר לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת ההוצאות מהנימוקים הבאים:

3.1.               המשיבה לא שילמה למבקש את הוצאות המשפט שנפסקו ודי בכך כדי לחייבה בהפקדת ערובה.

3.2.               למיטב ידיעת המבקש, למשיבה מונו בעבר כונסי נכסים והיא נמצאת בקשיים כך שלא ניתן יהיה לגבות ממנה את ההוצאות שיפסקו אם ידחה הערעור.

3.3.               סיכויי הערעור להתקבל נמוכים.

4.      המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כדלהלן:

4.1.               על פי ההלכה הפסוקה ככלל אין לחייב בהפקדת ערובה בדיונים המתקיימים בבית הדין לעבודה, ואין לחסום את זכותה לגשת לערכאות.

4.2.               סיכויי הערעור טובים שכן עניננו הסקת מסקנות שגויה של בית הדין קמא ולא התערבות בממצאים עובדתיים.

4.3.               טענות המבקש לגבי חוסנה הכלכלי של המשיבה שגויות וחסרות בסיס ולא בכדי הוא הסתפק במינוח של "למיטב הידיעה". לטענת המשיבה, מדובר בחברה פעילה מזה 60 שנה שאינה מצויה בהליכי פירוק.

4.4.               לענין ההוצאות בבית הדין קמא, טוענת המשיבה כי גם המבקש לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו על ידי בית הדין קמא. לענין ההוצאות בהן חוייבה נטען כי המשיבה סברה כי המבקש אינו עומד על תשלומם ובכל מקרה הוצע על ידה להפקיד בידי ב"כ המבקש ערבות בנקאית לתשלום ההוצאות.

5.      המבקש הגיב לתשובת המבקשת וטען כי:

5.1.               ההצעה להפקיד ערבות בנקאית עלתה רק בסמוך לפני הגשת התשובה לבקשה, ובכל מקרה ב"כ המבקש הבהיר כי המבקש עומד על תשלום ההוצאות.

5.2.               לטענת המבקש הוא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו על ידי בית הדין קמא.